פסק-דין בתיק ע"פ 18045-12-11

1.  לפני ארבעה ערעורים מאוחדים על פסקי דין של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת יעל ייטב) מיום 27.10.2011 בת"פ 8622/04 ובב"ש 8153/04.

הערעורים כולם מתייחסים לבנייה הנמצאת במתחם שבגורון אל חומוס בירושלים המצוי בין הקואורדינטות 21970-21952 ל- 62577-62565 (להלן: "המתחם", "המקרקעין"), ואשר בגינה התנהלו בבית המשפט קמא שני הליכים שהוגשו במקביל:

(א) ת"פ 8662/04 - בו הוגש כתב אישום כנגד חדר אל ג'ראשי, בשל כך שבין השנים 2000 -2003 ביצע אל ג'ראשי במתחם עבודות בנייה מבלי שניתן להן היתר כדין, וזאת כדלהלן: מבנה לשומר בשטח של כ-40 מ"ר, תוספת למבנה קיים, המשמשת כחדר אירוח ששטחה כ-108 מ"ר, מבנה לול או דיר עיזים בשטח של כ-202 מ"ר, משטח בטון המשמש כמגרש כדורסל בשטח של כ-660 מ"ר, משטח בטון נוסף בשטח של כ-484 מ"ר, וכן גדרות בטון היקפיות התוחמות חלק מהמתחם באורך כולל של כ-251 מטר ובגובה של 1.5-3 מטר. בגין בניה זו יוחסו לאל ג'ראשי עבירות של ביצוע עבודות בניה בלא היתר, לפי סעיפים 145(א)(2) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), ועבירה של שימוש בקרקע ללא היתר, לפי סעיפים 145(א)(3) לחוק ותקנה 1(1) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז - 1967 וכן עפ"י סעיף 204 לחוק.

(ב) ב"ש 8153/04 - בו הוגשה כנגד אל ג'ראשי בקשה למתן צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק, וזאת בגין בניה של גדר באורך של כ- 435 מטר התוחמת את המקרקעין ושני מבנים הצמודים לגדר ששטחם הכולל כ-60 מ"ר.

2.  כל אחד מהצדדים ערער על ההחלטות שניתנו בשני התיקים.

ביחס לת"פ 8662/04: ע"פ 18045-12-11 הוא ערעור המדינה וע"פ 20982-12-11 הוא ערעורו של אל ג'ראשי. 

ביחס לב"ש 8153/04: ע"פ 18093-12-11 הוא ערעור המדינה וע"פ 20966-12-11 הוא ערעורו של אל ג'ראשי.

למען הנוחות מדינת ישראל תקרא להלן, בכל ארבעת התיקים: "המערערת", ואל ג'ראשי ייקרא להלן: "המשיב".

ת"פ 8662/04

ההליכים בבית המשפט קמא

3.  כאמור, כתב האישום הוגש בגין עבירות של בניה בלא היתר ושימוש בלא היתר, ונטען בו כי המשיב בנה, ועשה שימוש, במספר מבנים במתחם.

4.  טענות ההגנה של המשיב בהליך זה, בבית המשפט קמא, היו כדלהלן:

(א)   כל השנים הוא האמין כי המתחם מצוי בתחומה המוניציפאלי של עיריית בית לחם וזאת מאחר שהכניסה למתחם נעשתה מתוך העיר בית לחם ומאחר שאת שירותי החשמל והמים למתחם הוא מקבל מעיריית בית לחם. לכן הוציא המשיב היתרי בנייה למבנים ולגדר מעיריית בית לחם, ולטענתו אישורים אלה תקפים גם להליך זה.

(ב)   התיישנות - לדברי המשיב קיימת התיישנות בגין עבירות הבנייה.

(ג)    משטחי הבטון אינם עונים להגדרת "בנין" כהגדרתו בחוק ועל כן הקמתם אינה טעונה היתר.

(ד)   הגנה מן הצדק - וזאת בשל הנסיבות המיוחדות שהביאו אותו לחשוב שהמתחם מצוי בתחום השיפוט של עיריית בית לחם, ולפיכך פנה אליה לקבלת היתר לביצוע העבודות, וכן בשל הסדר אליו הגיע עם רשויות הביטחון לפיו יוסט תוואי גדר ההפרדה כך שלא יחצה את המתחם שבבעלותו אלא יקיפו.

5.  בהכרעת הדין קבע בית המשפט קמא קביעות עובדתיות כמפורט להלן:

(א) הנאשם הודה כי ביצע את עבודות הבניה וכי אין בידו היתר מעיריית ירושלים לביצוע העבודות.

(ב) מעדותו של המפקח יובל אורן (להלן: "המפקח") עולה, לאור ביקורים שערך במקום משנת 1995 ואילך ולאור תצלומי אוויר בהם נעזר, כי עיקר העבודות לבניית המבנים המפורטים בכתב האישום נעשו לאחר חודש יולי 2001, כאשר בניית הקירות בוצעה לאחר מרץ 2000, ועל כן נדחתה טענת ההתיישנות.